נפיחות באוזן אחרי נשיכה או שריטה של חתול עלולה להצביע על זיהום מתפתח שדורש התייחסות רפואית מיידית. חתולים, גם אם נראים בריאים, נושאים חיידקים בפיהם ובציפורניהם שעשויים לגרום לדלקות קשות. ההתעלמות מסימני האזהרה הראשוניים כמו אדמומיות, כאב או אודם – עלולה להוביל לסיבוכים חמורים יותר בתוך זמן קצר.
אחת מהטעויות הנפוצות שאני פוגש היא ההנחה ש"זו רק שריטה קטנה", במיוחד כשמדובר בחתול בית. אך צריך לזכור שחתולים נושאים חיידקים כמו פסטרולה, קלבציאלה וסטרפטוקוקוס, שיכולים לגרום לסיבוכים מקומיים ואף לזיהומים כלליים. במקרים מסוימים, כמו כשמתפתחת אוזן נפוחה תוך זמן קצר מהפגיעה, יש לפנות לבדיקה רפואית בלי דיחוי.
מה קורה לגוף בעקבות נשיכה או שריטה של חתול?
כשחתול שורט או נושך, הוא עשוי להחדיר חיידקים אל מתחת לעור. באזור האוזן, שמתאפיין בעור דק ובכלי דם רבים, עלולה להתחיל תגובה דלקתית מהירה. הגוף מזהה פלישה זרה ומפעיל תאים לבנים כדי להילחם בה, התהליך הזה יוצר את הנפיחות והאדמומיות שאנחנו מזהים כלפי חוץ.
החום המקומי, הכאב והאודם הם חלק מהתגובה הזו. אך כאשר נראה שהנפיחות מתרחבת או מלווה בחום גוף כללי, חולשה או הזעה – ייתכן שמדובר בזיהום מתפשט (סלצליטיס) או תחילתה של הרעלת דם (ספסיס), מה שמצריך טיפול אנטיביוטי מיידי ולעיתים אף אשפוז.
סוגי הזיהומים האפשריים
החיידק הנפוץ ביותר שמועבר בשריטה או נשיכה של חתול הוא Pasteurella multocida, שנמצא בכ-75%-90% מהחתולים. הוא עלול לגרום לזיהום מקומי, אך במקרים מסוימים גם לדלקת מפרקים או לבצקות חמורות.
בנוסף, קיימת סכנה להעברת מחלת שריטת החתול (Cat Scratch Disease) הנגרמת מחיידק הברטונלה. המחלה באה לידי ביטוי בנפיחות מקומית, ולעיתים בנפיחות של בלוטות לימפה קרובות, חולשה, חום ובחילות.
באזור האוזן, בשל קרבתו למערכת הלימפה ולמבנים רגישים, הסיכון לתגובה חמורה גבוה יותר. גם נשיכה או שריטה שקרתה מחוץ לאזור האוזן, אך הזיהום יתפתח שם בגלל גירוד או פציעה משנית – עלולה להחמיר את התמונה.
סימנים שמחייבים התערבות רפואית
- נפיחות שמופיעה בתוך שעות ומחמירה
- אודם שמתפשט מסביב לאוזן
- כאב עז במגע
- חום גוף מעל 38.3 מעלות
- הפרשה מוגלתית מהאזור הנפגע
- קושי להזיז את הצוואר או הלסת בעקבות כאב
בכל אחד מהסימנים הללו – במיוחד כאשר הם מופיעים יחד – אין להסתפק בטיפול ביתי. יש לגשת לרופא או למוקד רפואי בהקדם האפשרי.
טיפול מיידי בבית – ומה אסור לעשות
השלב הראשון הוא שטיפה יסודית של האזור עם מים וסבון. לאחר מכן יש לחטא באמצעות חומר מחטא רפואי, כמו פולידין או אלכוהול (בהתאם למרקם וגודל הפצע).
אין לסגור את הפצע בתחבושת אטומה אם הוא פעיל ומפריש. יש לאפשר לו "לנשום" ולמנוע סביבה לחה שיכולה להחמיר את הזיהום. כמו כן, אסור לגרד, ללחוץ או 'לפוצץ' את המקום.
במקרים של כאב מתמשך ניתן להשתמש במשככי כאבים כגון אקמול או נורופן. עם זאת, חשוב לציין שתרופות אלו לא מטפלות בזיהום עצמו, אלא מקלות על תסמיני הכאב.
פנייה לגורם רפואי – מה לשאול ומה להביא
בעת הפנייה לרופא, נסו לתאר את השתלשלות המקרה באופן מדויק: מתי התרחשה השריטה או הנשיכה, מה היה מצב העור לאחר מכן, ומהם השינויים שחלו מאז. הביאו תמונה של האזור במידה והתיעוד החזותי יוכל לסייע לרופא בהערכה.
במידה וקיימות מחלות רקע כגון סוכרת או אם אתם נוטלים תרופות מדכאות מערכת חיסונית – חשוב לציין זאת. הפגיעה החיסונית מעלה את רמת הסיכון לסיבוכים.
טיפול רפואי נפוץ
רופאים נוטים להמליץ על אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין או דוקסילין, ולעיתים אף לתת טיפול דרך הווריד אם מדובר בזיהום קשה. אם קיים חשש להרעלת דם – תתבצע גם בדיקת דם כללית והפניה להשגחה בביה"ח.
במקרים של אלרגיה לאנטיביוטיקה, קיימות חלופות מבוססות על קבוצת הצפלוספורינים או מקרולידים. רופא עור או זיהומולוג יוכל להתאים את הטיפול בהתאם למצבכם ולתגובה התרופתית שלכם.
מניעה בעתיד
- לשמור על היגיינה בסיסית גם עם חתול בית
- למנוע משחקים שכוללים חשיפה לנשיכות וציפורניים
- ללמד ילדים שאין להתקרב אל פנים של חיה, גם אם היא נראית רגועה
- לחסן את החתול לפי הוראות וטרינר
- להגיב מיידית לכל פציעה ולא להמתין להתפתחות סימנים
נפיחות באוזן היא לעיתים רק סמן לתהליך עמוק יותר. כל חשד לזיהום ממקור של שריטה או נשיכה – במיוחד באזורים רגישים כמו הפנים והצוואר – מצריך תגובה מהירה ואחריות. ככל שנזהה מוקדם יותר סימנים מדאיגים, כך נוכל למנוע הידרדרות ולשמור על בריאות האוזן – ובריאות כללית תקינה.